היפנוזה

מה זו היפנוזה

פירוש המילה:

היפנוזה פירושה שינה ביוונית “היפנוס”

 

ראשית עלינו להבין שהשם היפנוזה לא בהכרח מעיד על המצב התודעתי שעל שמו הוא קרוי, אך אנו נשתמש במאמר זה וכן בשאר המאמרים במילה היפנוזה מאחר והיא מילה ש”נתקעה” למצב תודעתי שאינו בהכרח שינה

למען הסר הספק לשיטתי אין דבר כזה היפנוזה והריני מכריז בפני קהל עם ועדה שאנני עוסק בהיפנוזה ואנני מהפנט וכל פעם שאשתמש במילה הזאת היפנוזה שבטעות יסודה זה בכדי להקל על הקורא ולעזור למנועי החיפוש לסרוק את האתר במילים הרלוונטיות גם אם אפרסם היפנוזה וכדומה אין כוונתי למונח הזה כפשוטו אלא כמ”ש 

 

הגדרת המונח היפנוזה:

 

ההגדרה הראשונה של המונח היפנוזה היה על ידי המנתח הסקוטי ג’יימס ברייד James Braid 1860-1795

הוא היה ששינה את המונח ממסמריזים או מגנטיזים  להיפנוזה, בחושבו שהמצב שבו אנשים נמצאים, הוא מעין שינה, לא שינה רגילה אלא שינה עצבית.

 

וזאת ההגדרה

 

a peculiar condition of the nervous system, induced by a fixed and abstracted

attention of the mental and visual eye, on one object, not of an exciting nature.

 

ובתרגום חופשי, מצב מיוחד של מערכת העצבים (שינה עצבית), המושגת על ידי קיבוע המבט המנטלי והוויזואלי, על חפץ אחד

 

מאוחר יותר ב Physiology of Fascination 1885 חזר בו ברייד מההגדרה הזאת כי הבין שהמצב התודעתי המדובר אינו בהכרח שינה עצבית וממילא איננו היפנוזה.

המונח החדש הוא “monoideism” מונו דאיזים, שפירושו ריכוז גבוהה על רעיון אחד, מונו פירושו אחד, דאיזם פירושו רעיון

 

נמצא אם כן, שאותו ברייד שהטמיע את המונח היפנוזה חזר בו ממנוח זה, כי הבין שהוא שגוי.

הרי למדת שאין דבר כזה היפנוזה והמילה הזאת בהקשר למצב תודעתי המדובר, בטעות יסודה.

 

ומעתה אנו מבינים שהתשובה הנכונה והאמתית לשאלה מה זה היפנוזה היא, מונח שגוי למצב תודעתי מסוים שנישלל על ידי ממציאו.

 

אך למרבה הצער ברייד לא הצליח להעביר את המסר ולהטמיע את המונח הנכון והאמתי לקהילה, ומאז ועד לכתיבת שורות אלו עדיין ממשיכים רבים וטובים להשתמש במונח השגוי הזה.

 

וזאת הסיבה היחידה שאנו משתמשים במילה הזאת, לא בגלל שאנו חושבים שיש כזה דבר אלא בגלל שמילה זו הפכה לנכסי צאן וברזל, לאותו מצב תודעתי

 

מהו אותו מצב תודעתי הקרוי (בטעות) היפנוזה?

 

היפנוזה היינה מצב של קשב עמוק או ריכוז גבוה ונכונות לקבל סוגסטיות (הצעות / הנחיות) ו”לשחק את המשחק”

במילים אחרות לא ברייד ולא אנטון מסמר ולא כל הבאים האחריהם גילו שום דבר חדש, אם המצב התודעתי הזה המדובר הוא בסך הכל ריכוז וקשב עמוק שבאמצעותו ניתן להשיג שינויים פיזיולוגים וכו’

הרי שמצב זה נקרא בכמה שמות במהלך ההיסטוריה. אנו מכירים מצב זה בבתי ספר של נביאים הנקרא בשם “דבקות” או “התפשטות” בחלק מספרי חסידות זה נקרא התבודדות, דבקות, ויש תחת ידי ספרי קבלה וחסידות עם הנחיות מפורשות (אינדוקציות) לכניסה לטרנס בשילוב מצבי “ויזואלציה” של אותיות ושמות הקודש, והדמייה של היכלות רוחניים וכניסה לעולמות עליונים והכל כמובן בתודעתו של המקובל או החסיד המודט.

בלשון מודרנית קוראים אותו “טרנס” או מצב “מדטיבי” אולי גם “תיקשור”

מצב זה הוא לחמנו וחלק משגרת חיינו כל סוג של טקס דתי הוא למעשה אקט היפנוטי!

אין כאן מגנטים ולא נוזלים ולא גרמי שמיים ולא שינה עצבית, בקיצור אין היפנוזה!

 

למעשה מה שקרה, שחשבו שעלו על משהו חדש, נעשה סביב זה הרבה רעש, נכתבו ספרים, ובסוף התברר שזה משהו שאנו מכירים עוד מתקופת אברהם אבינו ואין כל חדש תחת השמש.

אך העולם אוהב דברים חדשים ובפרט שיש סביבם הילה מסתורית  ומסרב לקבל את הבשורה והנה לנו שם נוסף למדיטציה,תפילה,התבוננות וכו’

 

ועכשיו נבין מדוע לא ניתן להפנט אף אחד ולא ניתן לשלוט על מחשבות של אחרים, ולא ניתן לגרום לאנשים לעשות או לומר דברים נגד רצונם מהסיבה הפשוטה כי אין דבר כזה היפנוזה ומה שאנו משתמשים במילה הזאת זה רק בגלל שהציבור משתמש בה והמילה הפכה להיות קוד למצב מדטיבי טבעי באדם, אך באותה מידה בדיוק יכולנו להשתמש במילה מדיטציה רק שהיא פחות פופולרית והיפנוזה נשמע יותר טוב.

אז מה נשאר לנו מהרעיון ההיפנוטי? חוץ מהמילה היפנוזה, לא נשאר כלום !

 

כיצד ניתן להגיע למצב “היפנוטי”?

 

אי אפשר שלא להגיע למצב היפנוטי בצורה ספונטנית כל יום במשך כמה פעמים ביום.

וכאשר אנו רוצים להגיע למצב היפנוטי בצורה יזומה כל שעלינו לעשות הוא פשוט להתמקד ברעיון מסוים, או להיכנס לקשב עמוק בכל נושא שמעניין אותנו

זה יכול להיות סרט, שיר,סיפור, להתבונן בנמלה, ציפור או ביופי של פרח או לחשוב באהבת האל ובגדולתו כמו שכותב הרמב”ם

 

כיצד ניתן להפנט אדם אחר?

 

לא ניתן להפנט אדם אחר.

מה שכן ניתן לעשות זה בדיוק כמו במדיטציה, לתת הנחיות לאדם מה לחשוב ועל מה למקד את מחשבתו ותשומת לבו ואם הוא יעשה כאשר ננחה אותו הוא זה שיביא את עצמו למצב הרצוי.

ולכן כבר מזמן הבינו בקהילה הבין לאומית שכל היפנוזה היא בעצם היפנוזה עצמית, ולא כמו שחשבו בטעות

בראשית “גילוי” ההיפנוזה, שיש איזה כוח של המהפנט על המהופנט, רעיון כזה מתאים לסרטים בדיוניים

 

 

האם היפנוזה זה כלי טיפולי?

 

לא. היפנוזה היא לא כלי טיפולי, ניתן לטפל בכל שיטת טיפול פסיכולוגית כזו או אחרת בשילוב המצב התודעתי הקרוי היפנוזה, אך היפנוזה כשלעצמה היא איננה טיפול ולא שיטת טיפול זה סה”כ מצב של קשב עמוק וריכוז גבוהה

 

וכך כתב דֵייב אֶלְמַן (Dave Elman, 1900–1967) במבוא לספרו “היפנוטרפי”

וזה לשונו בתרגום חופשי

חרף מאמציהם של סופרים וחוקרים בתחום המדע, במשך מאות שנים היפנוזה הייתה אפופה במעטה של מסתורין. המושג היפנוזה עצמו, שמקורו במילת שורש ביוונית שפירושה שינה, מוליך שולל.

היפנוזה קשורה לשינה באותה המידה שהלילה קשור ליום – והיא דומה לשינה באותה המידה שהלילה דומה ליום.

במשך שנים ארוכות לימדתי היפנוזה בקרב העוסקים במקצועות הרפואה, והרושם שקיבלתי הוא שרבים מהם חושבים שביכולתם להיות מהפנטים מומחים לאחר מספר שיעורים ותרגולים בודדים. מפני שלמעשה אין דבר כזה, מהפנט,

כמובן שהדבר בלתי אפשרי. בתור איש מקצוע המשתמש בכלי הזה, כל שביכולתך לעשות הוא ללמד את האדם כיצד לעבור ממצב ערות או שינה רגילים למצב תודעתי טבעי הקרוי בטעות היפנוזה. אתה לא “תהפנט” אותו הוא “יהפנט” את עצמו.

אם נרצה מושג נכון יותר מאשר מהפנט, נוכל להשתמש במנחה, בתור מנחה, אתה מנחה כיצד להגיע למצב הטראנס ורק אם המונחה מעוניין בכך,.

למונחה יש, בכל עת ובכל דרגה של טרנס, שליטה מוחלטת ביכולתו הסלקטיבית.

הוא מגיב רק לסוגסטיות שנתפסות בעיניו כמתקבלות על דעתו ומשביעות את רצונו.

ייתכן שראיתם הדגמות של היפנוזה במסגרתן מונחה ביצע תעלולים משונים ובין אם זה נראה מוזר או לא, בעיני המונחה התנהגותו נתפסה כמתקבלת על הדעת או משביעת רצון, אחרת הוא היה דוחה את הסוגסטיות.

בכל שלב של הטרנס, המונחה נמצא בשליטה וביכולתו לבחור את הסוגסטיות שהוא יקבל. אם תציע לו סוגסטיה לא רצויה, המונחה יעורר את עצמו מהטראנס או ימשיך לחוות אותו כרגיל, אך פשוט יסרב לפעול לפי הסוגסטיה.

במצב תודעה זה:

לאדם יש שליטה רבה יותר על הסלקטיביות שלו, או כוח הרצון שלו, הוא שולט בכל יכולותיו המנטאליות אך משוחרר מאחת.

במצב הטרנס אדם משחורר ממגבלות הגורם הביקורתי.

אם תיתנו לו סוגסטיה שמשביעה את רצונו ושנתפסת בעיניו כמתקבלת על הדעת מבחינה רגשית ומוסרית, הוא יקבל אותה, חרף העובדה שבנסיבות רגילות לא. יתכן שהוא חושב שמדובר ברעיון שמימושו בלתי אפשרי. לדוגמא, סוגסטיה לאלחוש, גישה מלאה לזיכרון, אפילו לתקופה מוקדמת כמו גיל שלוש, במקום שהאדם בסך הכול ייזכר בחוויה מהעבר, הוא ממש יחווה אותה בשנית.

הגורם הביקורתי, היינו חוסר האמון שמעשים לא הגיוניים אלה אפשריים – נעקף במצב תודעה זה.