גם זו היפנוזה- הסוד שיגרום לכם להיות הגרסה הטובה של עצמכם

היתרונות של השמחה. מחקרים מראים שיש יחס ישיר בין שמחה להצלחה.

פסיכולוגיה חיובית זו הסיבה שבגינה אנחנו מתעוררים כל בוקר. כל אחד ואחת מאיתנו.

אם אנחנו מעוניינים בתוצר טוב יותר, בפוטנציאל, יצירתיות, בתועלתנות יותר גבוהה. עלינו להיות מאושרים יותר. חברות הייטק הבינו את זה, הם מספקים לעובדיהם כלוב זהב. מכון כושר, תן ביס למסעדות מובילות, פעוטון לילדים. הם רוצים שהעובדים שלהם יהיו מאושרים, מסופקים וככה הם יעבדו גם טוב יותר.

האם אנחנו גם מודעים לכך? שככל שבריאות הנפש שלנו שלווה יותר, שמחה יותר, התפוקה שלנו וההזדמנויות שאנו רואים להצלחה עולות גם?

בחברה שלנו יש נטייה לקמט את החיים למדדים. למשל עקומת ציונים. לבסוף הנתון המוכרז זה הממוצע.

מידת ההצלחה שלנו וההתרחקות שלנו מהממוצע כלפי מעלה הולכת יד ביד עם מדד האושר שלנו. בבית ספר, ילד שטוב לו, סביר להניח יצליח יותר בלימודים מאשר ילד שלא טוב לו. הוא ידע לקרוא מהר יותר, יהיה לו ריכוז לשבת ללמוד למבחנים. אושר ונחת מספק לנו פניות נפשית כדי להצליח לעשות את הדברים שחשובים לנו.

אם נהיה מאושרים, כמבוגרים יכול להיות שלמשל נצליח להימנע בקלות רבה יותר מזלילת מאכלים שאינם בריאים לנו.

גם במחשבה על אושר יש תמיד ממוצע של אושר. אם אנחנו מתחת לממוצע, פסיכולוגים יכנו אותנו דיכאוניים.

האם המטרה שלנו היא רק להגיע לממוצע? אני חושב שבהתחשב בנסיבות ובהבטחות להצלחה בחיים שאושר מביא איתו, שכדאי לכולנו להיות מעל הממוצע במדד האושר.

אנחנו לא חיים בעולם פשוט. עולם שבו מידי שעה אנחנו פותחים את אתרי החדשות ונחשפים לכאבים ומכאובים ולזוועות עולם בכל קצוות תבל.

החדשות הן כמו אופרת סבון, מתמכרים אליהן, הרבה מהשליליות שמפרסמים בה נדבקת בנו ומשפיעה עלינו, על האווירה והלך הרוח.

מצב הרוח שלנו, בין אם אנו מודעים לכך או לא. מושפע מזה מאוד. אנחנו סופגים את השליליות והיא מחלחלת בתוכנו כמו לתוך ספוג.

קחו לדוגמא סטודנטים לרפואה, כשהם לומדים על מחלות הם לומדים על הסימפטומים של המחלות והם עוברים עליהן אחת אחת ופתאום הם מרגישים שיש להם את כל הסימפטומים זאת תופעה מפורסמת.

המציאות היא לא בהכרח מה שמעצב אותנו. מה שמעצב אותנו זה מניפולציות שהמוח שלנו עושה על המציאות. 

המציאות היא שלסטודנט שלומד רפואה אין שום מחלה נגיפית נדירה. אבל המוח שלו שקורא ומעבד את הסימפטומים עושה על הסטודנט את המניפולציה המחשבתית הוא בעצם נותן לעצמו סוגסטיה וגורם לו להרגיש שהוא חולה וימיו בזה העולם ספורים.

את המציאות האוניברסלית, לא בטוח שנוכל לשנות, אך אם נוכל לשנות את הדרך שבה המוח שלנו עושה מניפולציה על המציאות שלנו, נגרום לשינוי במציאות הכללית.

דברים שלא היו מציאותיים בעינינו אתמול הופכים פתאום לריאליים היום. ברגע שאנחנו מאמינים באפשרות ונותים לזה הזדמנות אמיתת. אין אדם יודע  מה יוליד יום.

כשאני התחלתי לחפש דירה לקנייה אפילו הון התחלתי לא היה לי אבל התחלתי לחפש להתעניין לשאול, שחררתי אנרגיה לעולם וככה מפה ומשם בסוף הסתדר וקניתי את הבית, כשאני אברך מקבל משכורת רעב מהכולל וקצת מהרצאות, ובכל זאת נגד כל שכל ישר דברים הסתדרו

רוב האנשים תמיד נמצאים במכאוב כלשהו, אפילו תלמידים באוניברסיטה סופר עילית, מי שמתקבל לשם…. אושר צרוף, רק להתקבל לפקולטה יוקרתית שכזאת .

נו ו כמה זמן מצליחים להיאחז באושר הזה? מהרגע בו מתחילה שנת הלימודים ועד לשיעור הראשון.

או במקרה היותר טוב, שבוע. הלחץ של הבחינות, התחרות, ההישגיות, כמה מהר עד שסטודנטים, גם כאלו שלא צריכים, מתחילים לבלוע כדורים של ריטלין? כמו סוכריות טופי.

כנ”ל לגבי רכש חדש, עבודה חדשה, דרגה חדשה וכן עז זה הדרך

זה מראה לנו שאושר חיצוני הוא אף פעם לא מספק. הוא תמיד רגעי. הוא עושה אותנו מאושרים לזמן מוגבל.

אדם שקנה דירת שני חדרים ברמת אביב, והיה מאושר ממנה. כמה זמן הוא יצליח להיות מאושר בה לפני שהוא ירצה וילה עם בריכה ברמת שרון?

הבחורה הזו היא כל כך יפה, אני לא מבינה איך אפשר להיות כזו יפה ולבכות כל הזמן. מה יש לבחורה הזאת לא להיות שמחה?

אושר שנובע ממשהו חיצוני, לא ייתן לנו דלק לאורך זמן.

האושר החיצוני שלנו הוא רק 10% מהאושר שלנו לטווח הרחוק.

שאר 90% מהאושר שלנו לטווח הרחוק מגיע מהדרך שבה הראש שלנו מעבד את העולם.

באמצעות לימודי סוגסטיה עצמית לדוגמא ניתן לשנות את הנוסחה בראש לשמחה ואושר, נשנה את האופן שבו המוח שלנו משפיע על המציאות.

רק 25% מההצלחה של רוב האנשים בעבודה נובעים מה איי קיו שלנו.

75% מההצלחה מגיע מרמות האופטימיות שלנו, הרשת החברתית התומכת שלנו והיכולת שלנו לראות לחץ כאתגר במקום כאיום.

 

היעדר מחלות זו לא מילה נרדפת לבריאות.

זה שאדם לא סובל ממחלות, זה לא אומר שהוא בריא וטוב לו.

מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לשנות את הנוסחה של המוח.

אנשים חושבים שהנוסחה היא כזו. אם אני אעבוד יותר קשה אני אהיה יותר מצליח ואם אני אהיה יותר מצליח אז אני אהיה יותר מאושר.

זה המניע של ההתנהגות שלהם. כך מחנכים את הילדים וככה מתגמלים את העובדים שלהם.

למה זה לא נכון?

כי ברגע שהגעת ליעד ההצלחה שלך בעבודה, אתה לא נהנה מזה. אתה כבר חושב על היעד הבא.

הוצאת ציון טוב במבחן, במבחן הבא אתה תהיה חייב להוציא ציון יותר טוב.

השגת הישג משמעותי בספורט, עכשיו אתה חייב להשקיע בכדי שההישג הבא שלך יהיה עוד יותר טוב.

יש לך עבודה טובה, עכשיו אתה חייב למצוא עבודה טובה יותר.

ככה אנחנו לא מגיעים לאושר. מה שאנחנו עושים זה רק לדחוף את האושר מאיתנו. אנחנו נהיה מאושרים ביעד הבא ואז אנחנו אף פעם לא מגיעים לאחוז באושר.

זו טעות שאנחנו עושים כחברה. שחושבים שצריכים להיות מצליחים כדי להיות מאושרים, כשהבעיה האמיתית היא שהמוח מתוכנת לעובד הפוך.

אם היה אפשר למדוד את התפוקה, ההצלחה של אדם במצב שבו המוח שלו חיובי, שלילי, ניטרלי או תחת לחץ. היינו רואים שהאדם הוא הכי אפקטיבי כשהמוח שלו אופטימי, חיובי.

כשאנחנו חיוביים, האינטליגנציה שלנו עולה, היצירתיות שלנו עולה.

כל תחומי החיים שלנו משתפרים: הצלחה גדולה יותר בעבודה, הצלחה טובה יותר בלשמור על העבודה, פרודקטיביות טובה יותר, אנחנו עמידים יותר בפני משברים, אנחנו פחות נשחקים, פחות עוברים זעזועים נפשיים, לאנשי המכירות שביניינו היקף המכירות עולה.

רופאים שמחים הם יותר מדויקים באבחנות שלהם, המוח שלנו חד יותר מה שגורם לנו לעשות פעולות ביעילות גבוהה יותר.

אם נמצא דרך להיות פוזיטיביים בהווה אז אנחנו נהיה עוד יותר מצליחים בכל דבר שנעשה או נבחר לעשות. אנחנו נוכל לעבוד, חזק יותר, מהר יותר וטוב יותר.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד את הסוד להשפעת התת מודע של מוח האדם, סוגסטיה ברמה הפשוטה ביותר שלה על מנת שנוכל לשנות את הנוסחה ואז נראה מה המוח שלנו באמת מסוגל לעשות.

דופמין שמופרש למערכת שלנו כשאנחנו מאושרים עושה שני דברים.

הוא לא רק עושה אותנו שמחים יותר, הוא גם מעורר את כל התאים שלנו במוח שאחראים על למידה. מאפשר לנו לאמץ את העולם מזווית אחרת.

יש דרכים שאפשר לאמן את המוח שלנו. בשינויים קטנים שיעשו שיגרמו לו להיות יותר חיובי.

אם במשך 21 יום נרשום לעצמנו כל יום 3 דברים טובים שקרו לנו באותו היום נצליח לכייל את המוח שלנו מחדש. זה גורם לכך שבסוף 21 היום האלו נהיה יותר אופטימיים ומכאן יותר מצליחים.

מחקרים מראים שאחרי 21 יום המוח בעצמו יתחיל לעשות סקירה בעולם אחר הדברים הטובים ולא השליליים.

התרגיל גורם למוח שלנו לחוות מחדש את הרגע הטוב שקרה לנו במהלך 24 השעות האחרונות. זה גורם לשינוי התנהגותי כמו גם לשינוי חיובי של המוח. זה עוזר גם להתגבר על בעיות של הפרעות קשב וריכוז שהן מתרבות כמו פטריות לאחר הגשם בתקופה שלנו. זה עוזר מכיוון שכשאנחנו חיים מחדש את הרגע הטוב שקרה לנו ורושמים אותו, זה מחייב אותנו להתרכז רק בו.

כשאנחנו עושים את התרגיל הזה. אומרים תודה על דבר טוב שקרה לנו, מודים למישהו שעשה משהו טוב עבורנו, אנחנו מפיצים את זה בקהילה שלנו.

אולי כדאי לעשות את האתגר הזה ברשתות החברתיות. ולתייג את האנשים שבאותו יום אנו מודים להם, להגיד מהו הדבר הזה שגרם לנו לחוש טוב.

ככה אנחנו משנים את הנוסחה של המוח שלנו ומדביקים אנשים אחרים בחיוביות, החדשות שהם יקראו מהקיר שלנו בפייס יהיו דברים טובים וייצרו מהפכה.

שלושה מפגשים להיות אומן בסוגסטיה